העייפות הנה תוצאה ישירה של שימוש יתר באנרגיה המצויה בגופנו. של שימוש לא נכון בגוף שלנו.
בכל דבר בו אנו משתמשים אפשר להשתמש ביעילות רבה או פחותה.
למודעות שלנו, לפעילויות להן אנו שותפים השלכות בעלות משקל לתוצאות על המשך החיים שלנו.
העייפות הנה תוצאה של בזבוז אנרגיה, אלמלא נתנו את הדעת על כך אפשר היה לחסוך בזבוז זה.
לעייפות מספר גורמים, על שלושה מהם נתעכב בשיחה הזו; לשנים אנו מודעים לשלישי פחות בין שלושתם קיימים יחסי גומלין, המשתנים בהתאם למצבים פיזיים, רגשיים, בריאותיים, וסביבתיים בהם נתון גופנו,
אחד מהם ; שימוש באיברנו, כלומר הפעלת השרירים בצורה מודעת, עבודה פיזית, ספורט לכל סוגיו ועוד….
המיומנות בהפעלת השרירים קשורה לעברנו הרחוק, עוד בטרם הלכנו על רגלינו והפעלנו את המחשבות כבני אדם, מהתקופה בה ניהל את חיינו האינסטינקט, בה ההינו חייבים להשתמש בכל איברינו על מנת לשרוד.
יכולתנו להפעיל את איברינו נימצא בנסיגה,
יותר ויותר קטן הצורך להשיג משהו שאיננו קשור בפעולה פיזית.
לגוף אין צורך באיברים שאינם משרתים אותו, הוא מנוון אותם כדי להיפטר מהם, מכאן שאיברינו ומבנה גופו מתאים למצב אליו הגענו בהתפתחותנו הנוכחית.
כל פעילות המושקעת בהפעלת איברים בגוף לא תהיה מעבר ליכולתנו אם היא תתבצע על פי תחושות הפנימיות האמיתיות של מותר ואסור, כלומר בכל מצב בו נאמץ את גופנו מעבר ליכולת של האינסטינקט נקשה על הגוף להתמודד עם הפעולה. האנרגיה המושקעת בה תהא מעבר לצורך האמיתי של הגוף.
אם נשתף את האינסטינקט, אם נקשיב לגופנו, לא נזדקק לעודפי אנרגיה, הגוף ישלים אותה ללא מאמץ מיוחד. אם נלמד לארגן את הגוף לתנועה, אם נלמד לתת לגוף את הכלים המתאימים לו, הוא ישכיל לעשות את העבודה שאנו כל כך מצפים ממנו שיעשה.
אנו מביאים את גופנו במודע למצבי חירום ; עבודה מאומצת, אימוני ספורט, בריחה אורגזמות ועוד…
גורם נוסף;
פעילותם של איברים שאינם בשליטתנו ; הנשימה, העיכול, מערכת הדם, המערכת החיסונית ועוד….
לנו אפשרות להתערב, להאט או להגביר את פעילותן, מערכות אלו ימשיכו לפעול גם אם לא נתערב בפעילותן.
(אכילה לא מאוזנת מאלצת את מערכת העיכול כולה למאמץ שהוא מעבר לפעילות רגילה, עיכול דורש אנרגיה, על כן באכילה מעבר לצרכים ייקח הגוף אנרגיה ממקורות אחרים, כדי לסיים את מלאכת העיכול, לכן המנוחה לה אנו כל כך זקוקים לאחר ארוחה דשנה.
אנו מתעלמים מצרכן האנרגיה הגדול מכולם.
את ההיכרות עמו נעשה בעזרת הכפיל שלנו, שאנו יצרנו והוא כל כך דומה לנו האוטו.
נסיעה במישור, בה הנסיעה זורמת ואין בה מעצורים, בה האוטו נמצא בשיוט, לעומתה נסיעה בשיירה, בה עלינו להאט ולעצור כדי להיות מתאימים לשאר המכוניות ושוב לחזור לנסיעת שיוט.
או נסיעה בתוך צמתים בה עלינו לעצור כל הזמן, לעומת הנסיעה במישור בה הנסיעה זורמת, עלינו להשקיע רק בדחיפה ומעט בהאצה.
הדלק שהוא האנרגיה המניעה את האוטו, יבוזבז יותר בצמתים ובבלימה והאטה.
דוגמא מעצמנו יום עבודה רגוע, הכול זורם על פי התכנון, נאמרה בדיחה שגרמה לנו לצחוק,
לעומת יום עבודה עמוס, היה סכסוך עם לקוח, חזרו ארבע המחאות, הפקידה לא הופיעה לעבודה, לטענתה יש לה כאב ראש.
האם שני מקרים אינם דומים לכפיל שלנו, האוטו?
ולעבר הלא רחוק שלנו, החלוצים; אלה שסללו כבישים, יבשו ביצות, עבודה קשה ומתישה, בלילות היו מתאספים ורוקדים עד אור הבוקר, מהיכן שאבו את הכוחות, האם לא היו עייפים?
יש קשר בין תוצאה פיזית למצב רגשי,
אין לנו זכות להפריד בין הגוף הפיזי לנפש לרגשות, למחשבות, כולם בתוך באותו מקום, כולם משפיעים ומושפעים זה מזה.
הגנות הן צורך, לעמוד מול מכות רגשיות הנעות בתוכנו, הגוף יודע להגן על עצמו, הגוף זקוק להגן על עצמו הגוף איננו זקוק למכות הרגשיות מולן הוא מותח שרירים,
מול כעס יש להעמיד חסימה , כעס הוא חסימה רגשית (הוא לא עשה את מה שציפיתי ממנו), הכעס הוא על עצמי הכעס גוזל אנרגיה פעמים ; פעם אחת ביצירתו, בפעם שניה בצורך להרפות את השרירים שנמתחו להגן על איברים שהיו אמורים להינזק מהכעס.
כעס הוא עצירה בשלוה של הזרימה בתוכנו, בדיוק כמו לבלום אחרי אוטו שנוסע לפנינו.
הדבר איננו שונה עם דאגות, אשמות , דיכאונות רוגז ושנאה וכל אותם דברים שמאלצים את הרגשות לנוע בחוזקה בתוכנו ללא ביקורת מולן יש להעמיד חסימות.
להעמיד הגנות דבר פשוט יש מלאי של סידן בתוכנו, להרפות חסימות זו כבר בעיה קשה יותר מלאי האנרגיה הזמינה בגוף מוגבלת היא משמשת את כל האיברים, היא מיועדת גם להנעת הזרימה בצינורות המסיעים מזון ופסולת בתוכנו,
לא תמיד יש לגוף מהיכן להעביר אנרגיה לפינוי חסימות, להרפות שרירים שנאלצנו למתוח, לכן השרירים נשארים מתוחים, לכן מתנהל מאבק פנימי להיכן להזרים אנרגיה מי קודם, איננו יכולים להתערב, איננו יודעים איזה איברים בתוכנו זקוקים להגנה, אילו איברים הועמסו,
חוסר אנרגטי מקשה על פעילות כלל גופנית הקרואה בפינו - עייפות.
עייפות היא תוצאה של בזבוז אנרגטי, יש לנו כלים לעזור לגוף שלנו יש בידנו להחזיר את הגוף לזרימה במהירות מדהימה,
עלינו לקבל שגופנו כל כך זקוק לתמיכה שלנו, הוא איננו זקוק לבזבוז הנורא הזה.
ראשית ארגון נכון של משאבי הגוף,
להרבות בתמיכה יזומה של הכנסת חמצן לגוף כפי שהוא רוצה.
(רובנו מרבים לפהק בשעות הערב או לאחר מאמץ - אולי בעזרת הפיהוק הגוף לוקח חמצן מבלי לשאול אותנו, איזה פיקחות,
נאפשר לאינסטינקט להיות חלק מהתשובות שאנו נותנים לעצמנו מחכה לכם הפתעה.
בהצלחה
שיטת ברי לבריאות שלמה הינה שיטה הוליסטית הרואה בגוף שותף, מקשיבה בפתיחות לדרך התשובות שהוא נותן. מציגה זווית ראיה אחרת המשתלבת בכל דרך אחרת שהאדם מאמין.. שיטה זו היא תפיסת עולם הרואה בעיסוי שיחה עם הגוף באמצעות מגע.
